גוף בפעולה
על האתרספריההעקרונותמה בתפריטקר בחרמוןעל גלגליםמתוק, מתוקחם בנגב
כותרת
 
 

גלוקוז- שיווי משקל דינמי



  1. תרגיל אישי
  2. רקע כללי
  3. חשיבות השמירה על מאזן הגלוקוז לקיום יצורים חיים
  4. גלוקוז- איפה, איך וכמה?
  5. מנגנונים לחישה, לדיווח, לעיבוד ולתגובה
  6. מנגנוני הסתגלות - עד כמה ?
  7. מחלות הקשורות במאזן הגלוקוז

תרגיל אישי

רגע, עצרו את הכול!
חשבו רגע, מתי אכלתם היום בפעם האחרונה ומה אכלתם ?



רשמו מה אכלתם היום עד כה.

  • לפניכם כמה תמונות ולכל תמונה מספר. צפו בתמונות

  • דרגו את המאכלים בטבלה מ-1 עד 10: 10 יבטא את המאכל המועדף עליכם, ו- 1 יבטא את המאכל המועדף פחות מכולם.
  • דרגו את המאכלים על פי דרגת המתיקות: 10 למאכל המתוק ביותר ו-1 למאכל המלוח ביותר.
  • סכמו את הנקודות של כל המאכלים.

שימו לב, ככל שמספר הנקודות למאכל גבוה יותר, העדפתכם למאכלים מתוקים גדולה יותר.
סכום הנקודות דירוג מתוק- מלוח דירוג ההעדפה מס' תמונה
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
.8
.9
.10
.11

לסיכום ערכו בכיתה סקר:

אחוז התלמידים מספר התלמידים    
כמה תלמידים מעדיפים מאכלים מתוקים על פני מאכלים מלוחים? .1
כמה תלמידים מעדיפים מאכלים מלוחים על פני מאכלים מתוקים? .2
כמה תלמידים מעדיפים לאכול ממתק לפני מבחן או לפני משימה אחרת הכרוכה באתגר? .3
כמה תלמידים מעדיפים קינוח מתוק אחרי הארוחה? .4
כמה תלמידים מעדיפים משקה מתוק לסוגיו על פני מים? .5

סכמו את תמונת המצב בכיתתכם.
בדיקת הנתונים בקבוצות שונות הראתה העדפה של טעם מתוק.
למרות נתונים אלה, יש מכנה משותף לכלל המאכלים שהוצגו בפניכם בראשית השאלה, מהו?
הסבירו בקצרה.
שערו מדוע מועדף הטעם המתוק. הסבירו בקצרה.
בהמשך תוכלו לקרוא על הסיבות להעדפת המתוק ועל הבעיות והסיכונים הכרוכים בהעדפה זו.

לראש העמוד

רקע כללי

כמה זמן חלף מאז אכלתם לאחרונה? אולי תאכלו כריך כלשהו? אולי תשתו משקה מתוק תוסס?
חשבתם למה אנחנו אוכלים ושותים הרבה כל כך? חשבתם למה אנחנו מעדיפים בדרך כלל מתוק?



לקיום חיים דרושה אנרגיה. האנרגיה מופקת בתהליך הנשימה בתא, שהוא תהליך של שרֵפת גלוקוז בנוכחות חמצן. מקור הגלוקוז בגופינו במזון ובתהליכים בתאים שבהם נוצר גלוקוז מחומרים אחרים שמקורם במזון. הגלוקוז הוא חד-סוכר (פחמימה) הנוצר בתהליכי פוטוסינתזה בצמחים.
הגלוקוז משמש כמקור אנרגיה זמין לרוב היצורים החיים. מינים שונים מנצלים חומרים אורגניים אחרים, כמו מיני חיידקים מסוימים. הגלוקוז משמש גם כחומר מוצא לבניית חומרים שונים בתאים.
כיצד מגיע הגלוקוז אל התא? אכילת מזון הכולל פחמימות כמו לחם, פסטה, תפוחי אדמה או תירס, היא הצעד הראשון במסלול של הגלוקוז ובמעברו מהסביבה החיצונית למערכת הדם, דרך מערכת העיכול. בהמשך מובל הגלוקוז בדם וממנו הוא עובר אל הסביבה התוך-תאית. הגלוקוז מומס בדם ובנוזלי הגוף. יש תאים הרגישים לשינויים בריכוז הגלוקוז; השינויים הנקלטים מפעילים מנגנונים שונים בגוף המאפשרים שמירה על ריכוז של גלוקוז יציב בטווח מסוים.
מחלות מסוימות פוגעות בקליטת הגלוקוז על ידי התאים ובניצולו כמקור להפקת אנרגיה ולבניית מרכיבי התא השונים. על כך תוכלו ללמוד במדור "רגע חושבים"



לראש העמוד

חשיבות השמירה על מאזן הגלוקוז לקיום יצורים חיים


"בוקר טוב, תלמידים". המורה נכנסת לכיתה. "כידוע לכם, יש היום מבחן. הניחו על השולחן דפים, כלי כתיבה וממתקים."
האם לדעתכם יש קשר בין כמות הפחמימות שבממתקים לבין ציון המבחן?
הגלוקוז הוא המקור העיקרי והזמין ביותר להפקת אנרגיה הדרושה לקיום תהליכים בתאי הגוף. לתהליכים רבים בתאים דרושה השקעת אנרגיה. הגלוקוז הוא מקור האנרגיה היחידי לתאי עצב או תאי שריר פעילים.
הגלוקוז נכנס לתאים באמצעות נשאים חלבוניים ייחודיים המצויים בקרום התא. הנשאים מעבירים את הגלוקוז (בהעברה פסיבית) מהנוזל הבין-תאי, שבו ריכוזו גבוה יחסית, לתוך התא, שבו ריכוזו נמוך יחסית. הגלוקוז נצרך כל הזמן בתאים בתהליכים שונים כמו תהליך הנשימה, ולכן ריכוזו בתא נשאר נמוך למרות הקליטה המתמדת מהסביבה הבין-תאית.
מקור עיקרי של גלוקוז בתא הוא תוצרי פירוק הפחמימות. בנוסף, גלוקוז עשוי להיווצר גם מחומצות אמיניות ומחומרים אורגניים נוספים בתהליך הנקרא גלוקונאוגניזיס.
הגלוקוז נאגר בצורת הפחמימה גליקוגן. הגליקוגן הוא רב-סוכר הנבנה בתאי שריר ובתאי כבד.
משקלה של כמות הגלוקוז בכל נוזל הדם שבגופנו הוא 20 גרם בקירוב, שהם 80 קק"ל השווים ל- 4 כפיות סוכר. אדם שמשקלו כ- 70 ק"ג בצום זקוק ל- 200 גרם פחמימות ב-24 שעות.
כמות הגליקוגן הנאגרת אינה גבוהה ומגיעה בגוף לכ-75 גרם בכבד ול-400 גרם נוספים בכל השרירים בגוף, שהם כ-7995 קק"ל יחד. הגליקוגן בכבד עשוי לספק מקור גלוקוז לזמן הנמשך עד 16 שעות. כדי להבטיח הספקת גלוקוז לזמן ארוך יותר, הגוף ממיר לגלוקוז רכיבי מזון שאינם פחמימות, כמו חומצות אמיניות למשל, בתהליך הנקרא גלוקוגנאוגנזיס.
הגלוקוז מומס בנוזלי הגוף השונים ולכן משפיע על הלחץ האוסמוטי של הנוזלים במדורי הגוף השונים. גם משום כך רבה חשיבותה של השמירה על יציבות ריכוז הגלוקוז בדם ובנוזלי הגוף השונים.
בטבלה שלפניכם מוצגים מקורות להפקת אנרגיה זמינה בתהליך הנשימה התאית.

האנרגיה האצורה בגוף (שמשקלו הממוצע 70 ק"ג)
הספקת אנרגיה ל... מקור האנרגיה
רעב ריצת מרתון הליכה מאגר בגרמים
34 יום 3 ימים 11 יום 9,000 – 15,000 גרם שומן בתאי שומן
14 שעות 70 דקות 5 שעות 350 – 400 גרם גליקוגן בשרירים
40 דקות 4 דקות 15 דקות 20 גרם גלוקוז מומס בדם
15 ימים 1.3 יום 5 ימים 6,000 גרם חלבוני הגוף

למוח תלות מוחלטת בגלוקוז כמקור אנרגיה. הוא צורך כ-20% מכלל הגלוקוז בגוף, אף שמשקלו מהווה רק כחצי אחוז ממשקל הגוף. לכן שמירה על יציבות ריכוז הגלוקוז בדם חשובה מאוד גם לפעילות תקינה של המוח.
והנה התשובה לשאלה שבתחילת הקטע, בדבר הקשר בין כמות הפחמימות שבממתקים לבין ציון המבחן:
אכילת ממתקים המכילים בעיקר פחמימות פשוטות כמו גלוקוז, הנספגות במהירות בדם דרך מערכת העיכול, גורמת לעלייה מהירה בריכוז הגלוקוז בדם. עלייה זו מזרזת את כניסת הגלוקוז לתאים וגורמת לנפילה מהירה של ריכוז הגלוקוז בדם. כתוצאה מירידה חדה בריכוז הגלוקוז בדם, קטנה כמות הגלוקוז הזמינה למוח, ואנו מרגישים רעב ומתרכזים בממתקים המונחים על השולחן ולא בשאלות המבחן,
לכן מומלץ לא להעמיס על הגוף כמויות גדולת של גלוקוז בבת אחת בכלל ולפני בחינה בפרט, אלא לאכול פחמימות מורכבות יותר בכמויות סבירות, שמהלך עיכולן וספיגתן בדם אִטי יותר ומאפשר שמירה טובה יותר על יציבות ההומאוסטזיס.


לראש העמוד

גלוקוז- איפה, איך וכמה?

היה היה איש אחד, לא מיוחד, אולי זה אתה, אולי אני ואולי כל אחד.

כדי שלא יישאר באלמוניותו, נכנה אותו בשם מר הומאוסטזיס. בקיצור נכנה אותו מר HS. כדי להבין איך נשמר מאזן הגלוקוז בדם הצטרפו אלינו אל המסע בגופו של מר HS.
לפני שנצא לדרך הנה כמה הוראות כלליות:
  • אין צורך לקחת דבר - לא מים ולא נעלי הליכה.
  • אין צורך במפה או במצפן וגם לא בכובע. פשוט הניחו לנו להוביל אתכם.

כדי להצטרף למסלול יהא עליכם לעבור מזעור שתאפשר לכם להיכנס לרכב השטח שלנו - הקופסית השקופה המצוידת במיטב השכלולים הננו-טכנולוגיים, במנוע חזק, במערכת ניווט, בציוד קשר, בתאורה מצוינת ובציוד מעבדה לצורך דגימות ומדידות שייעשו במהלך הסיור במקומות שונים בגוף .
מתחילים! לחצו על כפתור המִזְעוּר העצמי, קפצו לתוך הקופסית, והנה אנחנו כבר נסחפים בזרמי המיץ הממותק המגיע אל מערכת העיכול. זהירות, אנו עוברים את הקיבה החומצית בדרכנו אל המעי הדק, דרך תאי דופן המעי. הציגו-נא דרכונים. עתה עזבנו את מערכת העיכול ואנחנו משייטים במערכת הדם.



אנחנו נמצאים בנימי הדם הצרות הצמודות לדופן המעי. המעבר ממש קשה - הקוטר כאן צר מאוד. אנחנו יכולים לראות את תאי הדם האדומים, העוברים מקופלים וצמודים לדפנות הנימה. רגע רגע, הטילו עוגן; עִצרו למרות הסחף: זו תחנת המדידה הראשונה שלנו - נימי המעי. כאן נבצע בדיקה ראשונה. לביצוע הבדיקה :


הניווט בנימי הדם קשה במיוחד משום שהן צרות מאוד ומתאחדות ומתפצלות בנקודות רבות. הסירו דאגה מלבכם - לא נאבד את הדרך כי המסלול מפותל אך מעגלי.
שימו לב, המדריך מדבר: אנחנו זורמים מן הנימה לכלי דם רחב יותר, שאליו מגיעות נימים נוספות. המבנה שלו נראה וורידי ולכל אורך הדרך אנו נתקלים בשסתומי כיס.
שיט קצר ביותר מוביל אותנו דרך ווריד השער של הכבד אל הכבד.
עצרו לבדיקה נוספת: אתם כבר מכירים את השיטה. הנה תחנת מדידה מספר 2 : ווריד השער של הכבד.
לביצוע הבדיקות :


בדיקת ריכוז גלוקוז בווריד השער של הכבד,
הגענו לווריד היוצא מהכבד. גם פה נבצע בדיקה של ריכוז הגלוקוז.
:


שמתם לב לשינוי ריכוזי הגלוקוז לפני הכבד ואחריו? לאן נעלם הגלוקוז?
לאחר סיבוב קצר בחלקו הימני של הלב ובריאות אנחנו חוזרים לחלקו השמאלי של הלב.
המדריך מסביר שעתה נפנה לכיוון העורק הקרוטי המגיע אל הראש.
הגענו.
לביצוע הבדיקות שלנו :


אנו ממשיכים, הזמן דוחק ודרך ארוכה לפנינו. נחלוף במהירות בצינורות הדם אל המוח וממנו אל חלקו הימני של הלב, משם אל הריאות ואל חלקו השמאלי של הלב. באבי העורקים נזרום הפעם עם הדם היורד אל עורקי הרגל, נעבור דרך אחד מנימי הדם המזינות את שרירי הרגל, והנה אנחנו בתחנה מדידה מספר 4 - הקצה הוורידי של נימת שריר הרגל. השריר בפעולה בשעת רכיבה. לביצוע הבדיקות .



ריכוז גלוקוז בדם בזמן פעילות השריר – רכיבה:
מר HS מתקרב לקו הסיום. "כן, רבותי," קורא הכרוז, "במקום הראשון מוביל HS !!!"
בעוד דקות מספר תיערכנה בדיקות שתן ודם לאיתור סמים אסורים.
זו ההזדמנות שלכם לצאת עם הקופסית מגופו של מר HS .

לראש העמוד

מנגנונים לחישה, לדיווח, לעיבוד ולתגובה

"כמה קשה היה שיעור ההתעמלות! מה הוא חושב, שאנחנו מכונות מרוץ? אני רעבה כל כך עכשיו,שרפתי אולי מיליון קלוריות בריצת אלפיים המטורפת הזו, ולכן מותר לי לאכול. קודם כול אלגום פחית משקה מתוק ותוסס ואחר כך אוֹכל כריך איכותי. למישהו יש כריך מיותר?"
בשעת מאמץ עולה הדרישה לאנרגיה זמינה ולייצור ATP, ולכן עולה קצב הנשימה התאית, צריכת הגלוקוז והחמצן של תאי השריר. כתוצאה מתהליך זה עולות רמת הפחמן הדו-חמצני והחומציות בדם. השינויים בדם מדוּוחים למוח.
היכולת לייצר ATP בכמות הנדרשת תלויה בריכוז הגלוקוז בדם. לכן, רבה חשיבותה של השמירה על ריכוז גלוקוז יציב בדם בערכים מסוימים.
למרות השינויים בפעילות הגוף, נשמרת היציבות של ריכוז הגלוקוז בדם סביב טווח ערכים צר ביותר. במילים אחרות, נשמר הומאוסטזיס של גלוקוז בגוף. שמירה על ההומאוסטזיס מתאפשרת באמצעות מנגנוני בקרה וויסות הורמונליים.
ההורמונים העיקריים המעורבים בוויסות הסוכר הם אינסולין וגלוקגון. הורמונים אלה מיוצרים על ידי הלבלב ומופרשים ממנו.



בעקבות אכילת פחמימות עולה רמת הגלוקוז בדם. הגלוקוז המסיס בדם זורם במערכת הדם ומגיע אל הלבלב. בלבלב חודר הגלוקוז לתאי β באמצעות תעלות חלבוניות בקרום התא. תאי β רגישים לשינויים ברמות הגלוקוז, והם מגיבים בייצור של ההורמון אינסולין ובהפרשתו.
לאינסולין תפקיד מרכזי בוויסות הגלוקוז בגוף.
ההורמון אינסולין מופרש לדם ופועל על תאים שונים בגוף. ההורמון מעורר תהליכי ספיגה של גלוקוז, ניצולו ואגירתו. השפעת האינסולין על חילוף החומרים של הגלוקוז בתא תלויה בתאי רקמת המטרה.
אינסולין מתווך כניסת גלוקוז לרקמת תאי השריר ולרקמת תאי השומן.
כניסת גלוקוז לכלל התאים בגוף מתרחשת בדיפוזיה מזורזת באמצעות נשאים.

מאפיינים מקומות עיקריים בגוף הנשא
מעביר גלוקוז וגלקטוז עם יוני סידן. אינו מעביר פרוקטוז. ריריות המעי, אבוביות הכליה. SGLUT 1
מעביר גלוקוז וגלקטוז. אינו מעביר פרוקטוז. מוח, תאי דם אדומים, תאי אנדוטל ורקמות שומן. GLUT 1
מעביר גלוקוז, גלקטוז ופרוקטוז. משמש כחיישן לגלוקוז בתאי β בלבלב. כבד, תאי β בלבלב, מעיים דקים, כליות. GLUT 2
מעביר גלוקוז וגלקטוז, אינו מעביר פרוקטוז. הנשא העיקרי של גלוקוז לתאי עצב. מוח, שליה ואשכים. GLUT 3
מעביר גלוקוז. פעילותו תלויה בקישור של אינסולין. שרירי השלד, שרירי הלב ותאי רקמת השומן. GLUT 4
מעביר פרוקטוז. אינו מעביר גלוקוז. נשא זה מתבטא גם בתאי מוח, בכליה, בשומן ובשרירים. מעיים דקים ותאי זרע. GLUT 5

דוגמה לנשא מסוים לגלוקוז.

בתאי שריר ושומן קיימים נשאים של גלוקוז תלויי-אינסולין. קישור ההורמון אינסולין לקולטן ייחודי על פני קרום תאי השריר והשומן חושף על הקרום נשאי גלוקוז נוספים המזרזים את כניסת הגלוקוז לתאים. רקמות המוח והכבד אינן תלויות באינסולין בכל הקשור לספיגה יעילה של גלוקוז.
האינסולין מעורר בכבד תהליכי אגירה של גלוקוז על ידי זירוז יצירת רב-סוכר גליקוגן.
פעילות האינסולין מזרזת בניית גליקוגן בכבד כל עוד הגלוקוז זמין לגוף.
האינסולין מעורר יצירת חומצות שומן בכבד ומעכב אנזימים לפירוק שומן. כמו כן האינסולין משפיע על ספיגת חומצות אמיניות מהדם אל התאים.
ההורמון אינסולין מגביר תהליכי בנייה של חומרים שונים בתאים בכלל.האינסולין מזרז בניית גליקוגן בכבד ושומן ברקמת השומן.

נקודות למחשבה:
  • מה היתרון באגירת גליקוגן שהוא רב-סוכר בכבד ובשרירים על אגירת גלוקוז שהוא חד-סוכר?
  • מהו היתרון בזירוז כניסת גלוקוז לתאי שריר באמצעות אינסולין ?
  • מהו היתרון בכך שכניסת הגלוקוז לתאי המוח אינה מתווכת על ידי אינסולין?

בין הארוחות, כשאין הספקה שוטפת של פחמימות באמצעות מזון, יורדת רמת הגלוקוז בדם. כתוצאה מכך מגיבים תאי β שבלבלב בירידה בהפרשת האינסולין.
במצב זה, כשרמות האינסולין נמוכות, פוסקת יצירת הגליקוגן בכבד ובשרירים, ואנזימים שפעילותם היא פירוק גליקוגן לגלוקוז משופעלים. תאי α שבלבלב רגישים לירידה ברמת הגלוקוז ומגיבים בייצור ובהפרשה של ההורמון גלוקגון.
כאשר טווח הריכוז של גלוקוז בדם האדם ובדם יונקים שונים הוא בין 80–90 מ"ג ל-100 מ"ל דם, רמת האינסולין בדם נמוכה מאוד ומופרש גלוקגון.
לגלוקגון ולאינסולין תפקיד מרכזי בוויסות רמת הגלוקוז בגוף. הגלוקגון משפיע על עליית ריכוז הגלוקוז בדם. ההורמון מופרש כשריכוז הגלוקוז בדם יורד. הגלוקגון עובר בדם, מתפזר בגוף, מגיע אל הכבד ומעורר את פירוקם של מאגרי גליקוגן בכבד לגלוקוז. כתוצאה מכך עולה ריכוז הגלוקוז בדם.
דרך נוספת להעלאת רמת הגלוקוז בדם, בהיעדר גלוקוז ממזון, היא גלוקונאוגנזיס.
הגלוקונאוגנסיס הוא מסלול ביוכימי שבו חומרים כמו חומצות אמיניות שאינם חד-סוכרים הופכים לגלוקוז. למסלול זה חשיבות רבה בגופם של בעלי חיים אוכלי בשר כמו חתולים, שתפריטם העיקרי מכיל חלבונים ולא פחמימות. מסלול זה הוא מנגנון עיקרי להעלאת ריכוז הגלוקוז בדם בבעלי חיים אלה. באדם הגלוקגון מעורר גלוקונאוגנזיס בעיקר אחרי ארוחה דשנה, העשירה בחלבונים והענייה בפחמימות. מאחר שרמה גבוהה של חומצות אמיניות בדם מעוררת הפרשה של אינסולין, נוצר מצב ייחודי שבו שני ההורמונים, אינסולין וגלוקגון, מתפקדים יחד.
הפרשת גלוקגון מעוכבת כשרמות הגלוקוז בדם גבוהות. אין זה ברור אם זו השפעה ישירה של גלוקוז על תאי ? בלבלב או השפעה של אינסולין (גם ההורמון סומטוסטוטין מעכב הפרשת גלוקגון).
מסלולי חילוף החומרים של שומן ופחמימות משולבים זה בזה.



לסיכום: קיום משובים שליליים וחיוביים בתהליכים שונים מאפשר להגיע לידי שיווי משקל עדין, המושג תוך תנודות, חריגה, תיקון וכיוון עדינים ביותר. כדי להשיג הומאוסטזיס של רמת הגלוקוז בגוף, חייב להתקיים תיאום מלא (אינטגרטיביות) בין התהליכים השונים. התוצאה המתקבלת היא שיקול כל התהליכים המתרחשים בנקודה מסוימת.
שינויים בריכוז הגלוקוז בדם נקלטים בתאי α ובתאי β בלבלב ומעוררים או מעכבים את הפרשת ההורמונים אינסולין וגלוקגון. להורמונים אלה תפקיד מרכזי בוויסות ריכוז הגלוקוז בגוף.

לראש העמוד

מנגנוני הסתגלות - עד כמה ?

יציבות ריכוז הגלוקוז בדם הכרחית לשם הספקת מקור אנרגיה שוטף לתאים. הגלוקוז מהווה מרכיב לשם בניית חומרים שונים בתא. השאלה היא, האם אפשר להסתגל לשינויים בריכוז הגלוקוז בדם.
טווח השינויים בריכוז הגלוקוז שהגוף שורד בהם הוא צר מאוד וכל חריגה ממנו מסוכנת.
כשעתיים לאחר הארוחה או במהלך צום ריכוז הגלוקוז בדם יורד ל- 70– 110 מ"ג (ל- 100 מ"ל דם). ירידה אל מתחת לטווח הערכים התקין נקראת היפוגליקמיה. עלייה מעל לטווח ערכים זה נקראת היפרגליקמיה.
גוף האדם יכול להסתגל לתפריטים משתנים בכמות הפחמימות ולייצב את ריכוז הגלוקוז בדם בתנאים משתנים אלה, אבל צריכה מוגברת של פחמימות לאורך זמן גורמת להפרשה מוגברת של אינסולין לדם. יש הגורסים שרמות גבוהות של אינסולין בדם לאורך זמן יוצרות סבילות של התאים לאינסולין ופגיעה ביכולת ויסות רמות הגלוקוז בדם - הומאוסטזיס של הגלוקוז.
רמות גבוהות של אינסולין בדם קשורות למחלות רבות.

לראש העמוד

מחלות הקשורות במאזן הגלוקוז

בסקר שערך משרד הבריאות בארץ בשנת 2004 נמצא שכ-680 אלף איש סובלים משומנים בדם ברמה גבוהה, כ- 590 אלף דיווחו על השמנה וכ-200 אלף דיווחו על כך שנאמר להם על ידי הרופא שהם לוקים בסוכרת, כלומר שיעור חולי הסוכרת באוכלוסייה הוא 5%.
הסוכרת היא שם כולל להפרעה בחילוף החומרים של הפחמימות בגוף. המחלה נגרמת כתוצאה מיתר גלוקוז בדם.

סוכרת מסוג I:
מחלה הנגרמת בעקבות הרס תאי β בלבלב המייצרים אינסולין. התאים נהרסים כתוצאה ממחלה אוטואימונית המתרחשת כאשר תאי מערכת החיסון מזהים גורם "עצמי" כגורם "זר".
במקרה זה ייצור האינסולין נחלש או נפסק. מחסור באינסולין אינו מאפשר מעבר יעיל של גלוקוז לתאים של רקמת שריר ולתאים של רקמות שומן וכתוצאה מכך תהליך הפקת האנרגיה הזמינה בשריר פוחת, אגירת השומן פוחתת וריכוז הגלוקוז בדם עולה.

המחלה מתפתחת בדרך כלל באנשים עד גיל 40 ולכן כונתה בעבר "סוכרת נעורים".
המחלה מהווה כ 10% מכלל מחלות הסוכרת.

סוכרת מסוג II:

מחלה הנגרמת בעקבות תזונה בלתי מאוזנת הגורמת להשמנה. גם רקע תורשתי של מחלה זו במשפחה עשוי להביא להתבטאות המחלה. חולים במחלה זו מאופיינים בסבילות לאינסולין.
סוכרת מסוג II אינה תלויה בייצור אינסולין ובהפרשתו, אלא בהשפעתו של האינסולין על קליטת הגלוקוז על ידי תאי שריר ותאי שומן.
אי קליטת גלוקוז על ידי התאים יוצר מעגל קסמים הגורם לעליית ריכוזו בדם. ריכוז גבוה של גלוקוז בדם מעורר הפרשת אינסולין וכך רמות האינסולין בדם גבוהות.
יתר אינסולין בדם מביא לידי תופעה הנקראת סבילות לאינסולין. התאים מפסיקים להגיב לנוכחות אינסולין עד כדי "הרעבת" התאים לגלוקוז.
יתר אינסולין בדם מביא לידי יתר לחץ דם, ליתר שומן וכולסטרול בדם, וכן להתפתחות מחלות לב.
מידע חשוב נוסף באתר האגודה הישראלית לחולי סוכרת.



באוכלוסיות מסוימות בעולם התגלה שאחוז המאובחנים בסוכרת מסוג II גדול מאוד יחסית לאוכלוסיות אחרות.
האוכלוסיות הנחקרות ביותר הם אינדיאנים אמריקנים וילידי אלסקה.תופעות דומות נצפו בילידי אוסטרליה.

לפניכם טבלת נתונים שנאספו במחקר בשנת 1999.

מאובחנים בסוכרת מסוג II באוכלוסיית לבנים אמריקנים (שאינם היספנים) באחוזים מאובחנים בסוכרת מסוג IIבאוכלוסיית אינדיאנים אמריקאיים וילידי אלסקה באחוזים קבוצת הגיל
0.9 3.7 20 עד 44
5.2 19.9 45 עד 64
11.4 22.6 65 ומעלה

עיון בטבלה מצביע על עלייה ניכרת במספרם של חולי סוכרת מסוג II באוכלוסיית האינדיאנים. השוני בין האוכלוסיות בולט מאוד בגיל הצעירים יותר.

מהם הגורמים לשוני בשיעורי חולי סוכרת מסוג II בין האוכלוסיות ? התופעה אופיינית לאוכלוסיות ממוצא אתני מסוים, ולכן ההשערה הייתה שמעורבים גם גורמים גנטיים. בפרויקט פענוח הגנום האנושי נמצאו כמה גנים המעורבים בהתפתחות מחלת הסוכרת מסוג II .
בשנות השישים עד שנות התשעים של המאה העשרים נצפתה עלייה ניכרת במספר חולי הסוכרת מסוג II שאובחנו באינדיאנים צעירים. גם באוכלוסיות נוספות הולכים ועולים שיעורי חולי הסוכרת בגילים צעירים.

כמה עובדות לא מתוקות:
  • מחצית המבוגרים האינדיאנים-האמריקנים משבט הפימה לוקים בסוכרת מסוג II.
  • שיעור הילדים שבהם מתגלה סוכרת מסוג II באוכלוסיית שבט הפימה עולה.
  • 95% מחולי הסוכרת בשבט הפימה הם בעלי משקל עודף.
  • 17 מיליון אמריקנים סובלים ממחלת הסוכרת, בעיקר מסוג II .
  • באמצעות תפריט מאוזן ותרגול פיזי ניתן לשלוט בהתפתחות סוכרת.
  • במעקב לאורך שנים נמצא שריכוז גלוקוז בדם של 200 מ"ג ל-100 מ"ל דם יגרום לסיכון של התפתחות סוכרת באדם לבן בשיעור של 20% ולסיכון בשיעור של 80% באינדיאני ממוצא אמריקני.
אוכלוסיית שבט הפימה באריזונה שבארה"ב שרדה לאורך דורות רבים ואפיינו אותה הרגלים תזונתיים ופעילות גופנית המותאמים למניעת התפתחות סוכרת. עם המעבר לתזונה מערבית עתירת סוכר ושומן, ועם הפחתת הפעילות הגופנית (רכישת מזון במרכול דורשת מאמץ קטן מזה הנדרש בעבור ציד) התפתחה מחלת הסוכרת בקרב אנשי השבט.
נראה כי שילוב של גורמים תורשתיים וסביבתיים גרמו להופעת הסוכרת. קבוצה של אינדיאנים בני הפימה חיה במקסיקו, ונראה שהם מקורבים גנטית לקבוצה באריזונה, אך הם חיים גם היום בסביבה שונה, בלא מקררים, בלא משאיות, בלא כבישים ובלא חשמל. בקבוצה זו לא נצפתה עלייה בשיעור חולי הסוכרת באוכלוסייה כפי שנצפתה בשבט האמריקני, וזאת משום שתנאי חייהם המסורתיים לא השתנו במידה ניכרת.

לראש העמוד

      
חזרה

חם בנגב | מתוק, מתוק | על גלגלים | קר בחרמון | מה בתפריט | העקרונות | ספריה | על האתר | לדף הראשי

כל הזכויות שמורות © משרד החינוך התרבות והספורט

האתר נבנה בידי סנונית
הומאוסטזיס בגוף האדם